1. |
מתוק
04:00
|
|
||
אתה כל כך מתוק,
רוקד לפי הקצב.
בסוף יגיע תורך
לפרוץ מתוך עצמך.
כולם אוהבים אותך.
יכול להיות שזה לא ישאר עד מחר.
עד מחר לא תזכור מאיפה זה בא.
רק נשימה סדורה, רק אהבה גמורה
הם יסכרו במתק יערה.
אתה כל כך נבוך
לכתוב שירים בחושך.
הבוקר בא לקראתך.
השיר יפרוץ מלבך.
כולם יחבקו אותך.
צריך לכתוב כי זה לא ישאר עד מחר.
בודאי לא תזכור מאיפה זה בא.
רק כוונה ברורה, רק מחשבה צלולה
ישתוררו אלי אמת גדולה.
אנ לא רואה איך תה מפסיק מכאן.
|
||||
2. |
מילים קשות
04:14
|
|
||
זה לא נהיה יותר קל
להביט בעיניים
ולומר מילים קשות.
שתיקתך צורמת
מפריעה לשכנים
מרחיקה יתושים
מן הבית המתוק שלנו.
את קרן אור בסמטה אפלה
את גן ירוק בעיר אפורה
אבל העיר שלנו אפורה מדי.
ואולי בעוד מאה שנים
הכול יהיה פה מים
ואולי אנחנו עוד נהיה
כאן.
"למה לא השקית את הפרח ששתלנו בספטמבר במרפסת ורצית כלכך?"
|
||||
3. |
סין סיטי
03:50
|
|
||
מילים: רועי שניידר
לא אאחל לאף אחד להיות בודד בסין.
בסין הכול גדול יותר, גם הבדידות גדולה.
בעיר עם חמישים מיליון ידים בכיסים
אין איך שלא להיות הכי לבד שבעולם.
במסעדה, במסדרון, בשוק ובכיכר,
בסלע ובאבן ובצוק הכי גבוה,
אין שום מקום לברוח מתזזית המועקה,
מחרב האינטימיות, מחולד הנטבוע
שנגחאי היא עיר החטאים, היא עיר המערבולת,
היא עיר הנודלס והדאמפלינגס ואצות ורוטב,
היא עיר החלכאים, החלאות והחלחולת,
היא עיר עצים כרותים וחזירים שחוטים ומרוטת.
היא עיר שאין בה שיר ויש בה טחב בכל כותל.
היא עיר שיש בה שיר וגאווה בלב העולב.
|
||||
4. |
פגישה
01:34
|
|
||
על
דרגנוע
בקולנוע־
בלי־
לב
שני
חיילים
עייפים
מתנשקים.
התור
לשירותים
היה
ארוך
ומופרך
ושניהם
רוצים
לבתי
הוריהם,
אך
יש טקסים שצריך לסיים.
דבר מה רעש בלבבות –
אנקה של תום הקרבות.
ולבסוף גם הטקס תם.
היה יפה.
כל הכבוד.
|
||||
5. |
שלוש שנים
04:17
|
|
||
לא כתבתי שירים עלייך
כבר שלוש שנים
לא כתבתי שירים עלייך
כבר שלוש שנים
בואי נדבר על המגפה
על הטיילת הכי יפה בחיפה
ריח עדין של אבק שריפה
מהתקופה של המלחמה הכי טרופה
לא כתבתי שירים עלייך
כבר שלוש שנים
לא כתבתי שירים עלייך
כבר שלוש שנים
בואי נתחבק על המדרגות
ואת תסבירי לי מסרגות בדקות
אין לי סודות אין לי שום דבר
ומה שיש זמין בלחיצת עכבר
בואי נסכם את כל השתיקות
ונחשב ת'סטטיסטיקות
|
||||
6. |
מיקה
02:26
|
|
||
מיקה הזקנה
מקומה ראשונה
אימצה כלב ענק.
כל יום, בדרך אל הגן
אני רואה אותם יחדיו
ומלטף לו את הגב.
כשאני חוזר בצוהריים הביתה הוא יודע.
כשאני עולה במדרגות הוא תמיד מיד נובח.
וכשמיקה מבשלת ונכנס לבית ריח
אני יורד לשם.
מיקה השכנה,
בת חמש מאות שנה,
סיפרה לי שהיא נולדה בחו"ל.
וכשהיא היתה קטנה
היה לה בית וגינה
ערוגת תותים ותרנגולת בלול.
אך לכלב אין מקום לרוץ בבית.
הוא בדרך כלל נזהר בצעדיו
אבל בעוד שעה או חצי
נטייל עד גינת הרצל
ונשחק על יד המזרקה
עד שהשמש תשקע.
|
Streaming and Download help
If you like ארד טומשין, you may also like:
Bandcamp Daily your guide to the world of Bandcamp